צוות חוקרים באוניברסיטת תל אביב, בהובלת ד"ר אנג'לה רובן וד"ר יונה גולדשמיט מהפקולטה לרפואה, בחנו טיפול חדשני לפגיעות חוט שדרה. הם הראו כי הטיפול שהציעו מצמצם משמעותית את הפגיעה העצבית והמוטורית. המחקר נעשה על מודל עכבר.

מהמחקר עולה כי הענקת הטיפול שהוצע, סמוך ככל האפשר למועד הפגיעה, צפויה לשפר במידה ניכרת את סיכויי ההחלמה של הנפגעים. דו"ח על המחקר פורסם ב-Journal of Neurotrauma.

ד"ר רובן הסבירה: "אדם שנפגע בחוט השדרה שואל את עצמו: האם אהיה נכה? האם אוכל שוב ללכת? אך במקרים רבים התשובה הברורה והסופית ניתנת רק כעבור שבועות או חודשים. הסיבה המרכזית לכך היא שבאזור הפגיעה ממשיכים להתרחש תהליכים פיזיולוגיים וכימיים שונים, שהתעוררו בתגובה לטראומה. אחד מאלה הוא העלייה הדרמטית בריכוז הגלוטמט – מוליך עצבי חשוב ונפוץ של מערכת העצבים המרכזית.

"גלוטמט ברמה גבוהה מדי הורג תאי עצב ויוצר נזק משני נרחב. תופעה זו ידועה כבר שנים. במהלך הזמן אף פותחו תרופות להורדת רמת הגלוטמט באמצעות חסימת פעילותו במוח. תרופות אלו, שנועדו לחולי במחלות נוירו-דגנרטיביות כמו אלצהיימר ו-ALS, זכו להצלחה מוגבלת ביותר. הן התאפיינו בתופעות לוואי רבות וקשות".

החוקרים נקטו בגישה שונה שפותחה לפני שנים אחדות על ידי פרופ' ויויאן טייכברג ז"ל וד"ר אנג'לה רובן במכון ויצמן. פרופ' טייכברג מצא כי חלבונים נשאים (טרנספורטרים) בתאי של כלי הדם במחסום דם-מוח - הקרום המפריד בין מערכת הדם הכללית לנוזל המוחי-שדרתי - מווסתים את רמת הגלוטמט במוח על ידי שאיבת עודפים ושחרורם למחזור הדם. עוד התברר במחקר זה כי המדד לשחרור הוא ריכוז הגלוטמט בדם בכל זמן נתון. במצב תקין תורמת מערכת זו לשמירת האיזון ברמת הגלוטמט במוח ובמערכת העצבים המרכזית.

"על סמך ממצאיו של פרופ' טייכברג פותחה הגישה החדשה", הוסיפה ד"ר רובן. "במקום להתערב בפעילות הגלוטמט במוח, די להפחית ברמתו בדם. מערכת הוויסות הטבעית של הגוף תעשה את כל היתר. הפחתת הגלוטמט בדם תיצור 'מפל ריכוזים' בין המוח לבין מחזור הדם. המערכת לפינוי הגלוטמט ממערכת העצבים המרכזית תגביר את פעילותה.

בשנים האחרונות נוסתה גישה זו בהצלחה במודלים שונים בחיות, לטיפול במחלות ובפגיעות עצביות שונות, והפעם ביקשו החוקרים לבחון את יעילותה במקרה של פגיעה בחוט השדרה.

במסגרת המחקר יצרה ד"ר יונה גולדשמיט, חוקרת ותיקה של פגיעות חוט שדרה, פגיעת חוט שדרה בעכברי המודל. לשם כך נחתך חוט השדרה עד לאמצעו, באופן ששיתק רגל אחורית אחת, אך לא פגע בתפקודן של שאר הרגליים. חצי שעה לאחר מכן ולאורך חמישה ימים טופלו העכברים על ידי הזרקת אנזים כבד המפרק את מולקולת הגלוטמט בדם.

התוצאות שהושגו היו מבטיחות ביותר: בקרב העכברים שטופלו קטנו צלקות הפגיעה והתהליך הדלקתי פחת באופן משמעותי. יותר מכך: סיבי העצב, האקסונים, שנחתכו החלו להתחדש ולהשתקם, ואף חדרו לאזור הפגיעה. העכברים עצמם החלו לרוץ באופן תקין, והפגיעה כמעט שלא ניכרה בהם.

"אנחנו מאמינים", הדגישה ד"ר רובן, "שהגישה הזאת מהווה בסיס לפיתוח טיפולים חדשניים שימנעו או יקלו בתוצאות הקשות של פגיעות בחוט השדרה. התקווה היא שבעתיד יצויד כל אמבולנס בתרופות המבוססות על השיטה שלנו, שיוזרקו לנפגעים, מיידית בשטח, על מנת להבטיח תוצאה אופטימלית".

נושאים קשורים:  פגיעת חוט שדרה,  שיתוק,  מחלות נוירו-דגנרטיביות,  מחקרים,  גלוטמט,  אוניברסיטת תל אביב