השמנת יתר מגדילה את הסיכון לזיהומים נוזוקומיאליים, אך קיים מחסור בנתונים אודות תפקידו של מדד מסת הגוף (BMI) בזיהומים הקשורים לצנתר תוך-כלי (intravascular catheter).
עוד בעניין דומה
בכתב העת Intensive Care Medicine פורסם מחקר שעשה שימוש בנתונים שנאספו מארבעה ניסויים אקראיים מבוקרים (RCT) על מנת לחקור את הקשר שבין מדד מסת הגוף לזיהומים בצנתר תוך-כלי וסקולרי בקרב חולים הסובלים מהשמנת יתר.
במסגרת המחקר נבחנו מטופלים הסובלים מהשמנת יתר שנזקקו להכנסת צנתר מרכזי ורידי, עורקי או צנתר דיאליזה ביחידה לטיפול נמרץ. הקשר שבין BMI לזיהום משמעותי הקשור בצנתר (major catheter-related infection – MCRI), זיהום בזרם הדם הקשור בצנתר (catheter-related bloodstream infection-CRBSI) והיווצרות מושבות (קולוניזציה) של מיקרואורגניזמים בקצה הצנתר, הוערכו תוך שימוש במודלי marginal Cox חד-משתנים ורב-משתנים. בנוסף, בוצע ניתוח שלקח בחשבון את קריעת התחבושות העוטפות את הצנתר.
בניתוח post-hoc שבוצע נכללו 2282 מטופלים הסובלים מהשמנת יתר, ו-4,275 צנתרים מ-32 מרכזים. בסך הכל זוהו נצפו 66 (1.5%) מקרי MCRI,י43 (1%) מקרי CRBSI ו-399 (9.3%) היווצרויות של מושבות על צנתר. יחס הסיכונים (HR) עבור MCRI,יCRBSI היווצרות מושבות עלה עם העלייה ב-BMI.
לאחר ביצוע תקנון לגורמי סיכון ידועים לזיהום, לקבוצת המטופלים עם BMI ≥ 40 היה סיכון מוגבר ל-MCRI (יחס סיכונים 1.88, רווח בר-סמך 95%: 1.13-3.12, p=0.015), CRBSI (יחס סיכונים 2.19, רווח בר-סמך 95%: 1.19-4.04, p=0.012) ולהיווצרות מושבות (יחס סיכונים 1.44, רווח בר-סמך 95%: 1.12-1.84, p=0.0038) בהשוואה לקבוצת המטופלים עם ערךBMI<40. שיעור היקרעות התחבושות הממוצע לצנתר היה גדול יותר בקבוצת BMI ≥ 40 (2.03 לעומת 1.68 בקבוצת BMI<40, p=0.05).
לסיכום, באמצעות מערך הנתונים הגדול ביותר שנאסף אי פעם ממחקר קליני מבוקר רב-מרכזי, הראו החוקרים שלמטופלים עם BMI ≥ 40 היה סיכון מוגבר לזיהומים בצנתר תוך-כלי. אמצעי מניעה ממוקדים צריכים להתמקד באוכלוסיה זו עם תשומת לב מיוחדת לטיפול בצנתר ולקריעות של החבישה.
מקור:
Buetti, N et al. Intensive Care Med. 2021 Apr;47(4):435-443. doi: 10.1007/s00134-020-06336-4.