שכיבה על הבטן בהכרה נמצאה כמפחיתה את הצורך באינטובציה אנדוטרכיאלית באלה עם כשל נשימתי היפוקסמי חריף הקשור לקורונה (COVID-19). עם זאת, עדיין לא ברור אם הארכת תנוחה זו לתקופות ארוכות יותר תשפר עוד יותר את התוצאים.

במחקר אקראי ופתוח שנערך ב-12 בתי חולים בסין וממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Intensive Care Medicine, חוקרים חילקו חולים ללא אינטובציה עם כשל נשימתי היפוקסמי חריף הקשור לקורונה לשתי קבוצות טיפול: שכיבה על הבטן למשך זמן ממושך (מטרה של יותר מ-12 שעות ביום למשך שבעה ימים) או טיפול סטנדרטי עם משך קצר יותר של שכיבה בתנוחה זו.

התוצא העיקרי היה שיעור האינטובציה האנדו-טרכיאלית בתוך 28 ימים. תוצאים משניים מרכזיים כללו תמותה ותופעות לוואי.

סך של 409 מטופלים גויסו והוקצו אקראית לשכיבה ממושכת על הבטן (n=205) או לטיפול סטנדרטי (n=204). במהלך שבעה הימים הראשונים לאחר ההקצאה האקראית, משך הזמן החציוני של שכיבה על הבטן היה 12 שעות ביום (טווח בין-רבעוני 12-14 שעות) בקבוצת התנוחה הממושכת, בהשוואה לחמש שעות ביום (טווח בין-רבעוני 2-8 שעות ) בקבוצת הטיפול הסטנדרטי.

תוצאות המחקר הדגימו כי בניתוח הכוונה לטיפול, אינטובציה התרחשה ב-35 מטופלים (17%) בקבוצת המטופלים ששכבו על הבטן למשך זמן ממושך וב-56 מטופלים (27%) בקבוצת הטיפול הסטנדרטי (סיכון יחסי 0.62 [רווח בר-סמך 95%: 0.42-0.9]). יחס הסיכונים עבור אינטובציה ותמותה היו 0.56 (0.37-0.86) ו-0.63 (0.42-0.96), בהתאמה, עבור שכיבה על הבטן לזמן ממושך לעומת הטיפול הסטנדרטי, תוך 28 ימים. שכיחות תופעות לוואי שהוגדרו מראש היתה נמוכה ודומה בשתי הקבוצות.

החוקרים מסכמים כי שכיבה על הבטן למשך זמן ממושך בחולים בהכרה עם כשל נשימתי היפוקסמי חריף הקשור לקורונה הפחיתה את שיעור האינטובציה ללא נזק מובהק. תוצאות אלו תומכות בתנוחה זו למשך זמן ממושך בקרב חולים עם כשל נשימתי היפוקסמי חריף הקשור לקורונה.

מקור:

Liu, L., Sun, Q., Zhao, H. et al. Prolonged vs shorter awake prone positioning for COVID-19 patients with acute respiratory failure: a multicenter, randomised controlled trial. Intensive Care Med 50, 1298–1309 (2024). https://doi.org/10.1007/s00134-024-07545-x

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה