במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Intensive Care Medicine, החוקרים ביקשו לבחון את דפוס השימוש המוקדם בחוסמי בטא ואת הקשר שלו עם תוצאים קליניים בקרב חולים קשים עם פגיעה מוחית טראומטית בינונית עד חמורה.
עוד בעניין דומה
המחקר נערך באמצעות מאגר המידע של Premier Healthcare וכלל מבוגרים (מעל גיל 17) עם פגיעה מוחית טראומטית בינונית עד חמורה אשר אושפזו ביחידה לטיפול נמרץ (ICU) בין 2016 ל-2020.
החוקרים איתרו 109,665 משתתפים, מתוכם 42,489 (39%) קיבלו חוסם בטא במהלך היומיים הראשונים לשהותם בטיפול נמרץ (42% קיבלו קרדיו-סלקטיבי, 43% קיבלו לא קרדיו-סלקטיבי ו-14% קיבלו את שניהם).
התוצא העיקרי היה תמותה בבית חולים, והתוצאים המשניים היו: משך השהייה בבית החולים, משך השהייה בטיפול נמרץ, שחרור לבית ושימוש בואזופרסורים. בניתוח רגישות, החוקרים בחנו את הקשר של קבוצת חוסמי בטא (קרדיו-סלקטיבי ולא-לב-סלקטיבי) עם תמותה בבית החולים. כמו כן, נעשה שימוש בשיטות שקלול נטייה כדי לשלוט בהטיות אפשריות הקשורות לסיבות לטיפול.
מתוצאות המחקר עולה כי השימוש בחוסמי בטא במהלך היומיים הראשונים לאשפוז לא השפיע באופן מובהק על תמותה בבית החולים (יחס סיכויים מתואם 0.99, רווח בר סמך 95%, 0.94-1.04). עם זאת, לקבוצת המאושפזים שקיבלו חוסמי הבטא היו אשפוזים ארוכים מעט יותר, סיכוי נמוך יותר להשתחרר הביתה וסיכון מופחת לשימוש בואזופרסורים, אם כי ההבדלים הללו היו קטנים מבחינה קלינית. סוג חוסמי הבטא - בין אם הוא קרדיו-סלקטיבי או לא קרדיו-סלקטיבי - לא היה קשור לתמותה בבית החולים.
החוקרים סיכמו כי בעוד קיימת שונות בשימוש בחוסמי בטא בקרב חולים עם פגיעה מוחית טראומטית בינונית עד חמורה, חשיפה מוקדמת לתרופות אלו אינה משפיעה באופן משמעותי על התמותה בבתי החולים. הדבר מצביע על כך שדרוש מחקר נוסף כדי להבהיר את הסוג, המינון והתזמון האופטימליים של חוסמי בטא לטיפול באוכלוסיית חולים ספציפית זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה