שונות גליקמית היא תופעה שכיחה בקרב חולים במצב קריטי, ונמצא קשר בינה לבין תוצאים שליליים, כולל עלייה בתמותה, אך השפעתה על חולים עם דימום תת-עכבישי לא טראומטי לא הובהרה עד כה.
עוד בעניין דומה
במחקר רטרוספקטיבי החוקרים בחנו את הקשר בין שונות גליקמית (Glycemic Variability - GV), המוגדרת כשינויים חדים ברמות הסוכר בדם, לבין תמותה מכל סיבה (All-Cause Mortality - ACM) בקרב חולים עם דימום תת עכבישי לא טראומטי (Subarachnoid Hemorrhage – SAH) המאושפזים ביחידה לטיפול נמרץ.
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת European Journal of Medical Research, החוקרים איתרו 1,056 חולים עם דימום תת עכבישי לא טראומטי, מתוכם 55.6% נשים, אשר אושפזו ועברו מדידות סוכר מרובות במהלך 72 השעות הראשונות לאשפוז בטיפול נמרץ.
שונות גליקמית חושבה באמצעות מקדם השונות (Coefficient of Variation), שהוגדר כיחס בין סטיית התקן לבין ממוצע רמות הסוכר בדם. החולים חולקו לשלישים בהתאם לערכי השונות הגליקמית שלהם.
בנוסף, נבדקה תמותה כללית מכל סיבה במספר נקודות זמן: במהלך השהות בטיפול נמרץ, באשפוז הכללי, לאחר 30 יום, 90 יום, 180 יום ושנה. הקשר בין השונות הגליקמית לבין תמותה נבחן באמצעות מודל רגרסיית יחס הסיכונים של Cox וגרפים מסוג Restricted Cubic Splines (RCS). עקומות קפלן-מאייר שימשו להערכת השרידות לפי קבוצות השונות הגליקמית. בוצעו גם ניתוחי תת קבוצות לבדיקת חוזק הממצאים.
מתוצאות המחקר עולה כי שיעורי התמותה שנמדדו היו: 12.8% בטיפול נמרץ, 16.2% במהלך האשפוז הכללי, 17.5% לאחר 30 יום, 21.5% לאחר 90 יום, 24.3% לאחר 180 יום ו-26.6% לאחר שנה.
ניתוח רגרסיה רב-משתנית הראה קשר מובהק בין שונות גליקמית גבוהה (20.4% ומעלה) לבין עלייה בתמותה מכל סיבה בקרב חולים עם דימום תת-עכבישי לא טראומטי. בנוסף, הניתוח הגרפי הדגים קשר לא ליניארי בצורת U בין שונות גליקמית לבין תמותה, כך שגם שונות נמוכה מאוד וגם שונות גבוהה מאוד נקשרו לשיעורי תמותה מוגברים.
החוקרים סיכמו כי שונות גליקמית גבוהה מהווה גורם סיכון בלתי תלוי לתמותה מכל סיבה בקרב חולים עם דימום תת עכבישי לא טראומטי. ממצאי המחקר מצביעים על כך ששמירה על יציבות גליקמית בקרב חולים אלה עשויה לתרום להפחתת שיעורי התמותה ולשיפור התוצאים הקליניים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
